החלטה בתיק ע"מ 16/06

1. טור' אברהם סולונצ'נקו מערער על החלטתו של סגן הנשיא הנכבד של בית הדין קמא, מתאריך 8/3/06, שבה הורה על מעצרו הממשי הקצוב עד לתאריך 30/4/06.

פרשה זו נדונה בפניי בערעורי המעצר ע"מ/8/06, ע"מ/9/06 ו-ע"מ/10/06 וכן ע"מ/14/06.

מדובר בחקירה שהתנהלה כנגד המערער וכנגד חייל נוסף, טור' דניאל להב (להלן: הנאשם מס' 2), שבסיומה הוגש כתב אישום כנגד השניים, שבו מיוחסות למערער עבירות של אינוס, מעשי סדום ואלימות כלפי ממלא תפקיד; ואילו לנאשם מס' 2 מיוחסות עבירות של סיוע לאינוס והפרת הוראה חוקית.

על-פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 3/2/06, בשעות אחר הצהריים, באחד החדרים שבמגורי החיילים בבה"ד 20, אנס המערער את טור' מ.מ. (להלן: המתלוננת), ולאחר מכן החדיר את איבר מינו אל פיה, והכל שלא בהסכמתה החופשית. לנאשם מס' 2 מיוחסת, כאמור, עבירה של סיוע לאינוס, בגין כך שתפס את המתלוננת בידיה, השכיבה על רצפת החדר יחד עם המערער, ואחז בפלג גופה העליון, שעה שהמערער בעל אותה.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה הצבאית להאריך את מעצרם הממשי של המערער ושל הנאשם מס' 2 עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. סגן הנשיא נעתר באופן עקרוני לבקשת התביעה ככל שהדבר נוגע למערער, אם כי הוא קצב את מעצרו הממשי עד לתאריך 30/4/06; לעומת זאת, הורה סגן הנשיא על מעצרו-הפתוח של הנאשם מס' 2 (עד לתאריך 30/4/06). הערעור שהגישה התביעה הצבאית על החלטתו של סגן הנשיא ביחס לנאשם מס' 2 - נדחה (ע"מ/14/06).

2. סגן הנשיא הנכבד ציין בהחלטתו, בין היתר, כי:

"... אין מחלוקת על כך שהמתלוננת הגיעה מרצונה למגורי הבנים, ביחד עם נאשם 2, לאחר היכרות מוקדמת שטחית שהייתה ביניהם יום קודם לכן... המתלוננת ונאשם 2 נכנסו יחדיו לחדר 105, לאחר שנאשם 2 קיבל מפתח לחדר מנאשם 1. סמוך לאחר הגעתם של שני אלו לחדר, הגיע גם נאשם 1 לחדר, וכעבור זמן קצר יצא... אין מחלוקת כי כעבור זמן קצר ביצעה המתלוננת מין אוראלי בנאשם 2 בהסכמתה המלאה...

באותו שלב שב נאשם 1 לחדר, וכעבור זמן קצר החלו הנאשם והמתלוננת להתנשק ביניהם, בהסכמתה של המתלוננת. אשר למגעים שהתקיימו בין המתלוננת ובין הנאשם 1, יש גרסאות שונות...

בהמשך האירוע בעל נאשם 1 את המתלוננת, כשהיא שכובה על הרצפה, ועל הנסיבות האופפות בעילה זו קיימת מחלוקת גדולה בין הצדדים, כאשר לפי גרסתה של המתלוננת היא הורדה לרצפה שלא בהסכמתה על-ידי שני הנאשמים...

... למעשה, גם לפי גרסתו המפורטת מאד של נאשם 1, כפי שהיא נרשמה באמרה שנגבתה ממנו ביום 9/2/06, אשר מונה 34 עמודים, קיימים סימנים אחדים לכך שחלק מהמעשים המיניים בוצעו ללא הסכמתה של המתלוננת, וכי נאשם 1 אף היה מודע, או לפחות היה לו ספק בעניין זה... כל האמירות הללו בגרסתו של נאשם 1 עצמו, מלמדות כי היו לפחות רגעים אחדים במהלך האירוע, שבהם גם הוא עצמו הבין שמדובר באירוע חמור, וכי ייתכן שהמתלוננת עצמה אינה מסכימה לכל מה שנעשה בגופה...

המסקנה העולה מכל המקובץ לעיל היא כי יש תימוכין בחומר הראיות לגרסתה של המתלוננת, כי המעשים המתוארים בשני פרטי האישום הראשונים נעשו שלא בהסכמתה של המתלוננת ולכן אין מנוס מהמסקנה כי יש ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לנאשם 1...

בנסיבות שלפנינו, העובדה שמדובר בשורה של מעשים שבוצעו על-ידי נאשם 1 בחדר נעול בתוככי בסיס צבאי, בנוכחות חייל אחר, כאשר הייתה לו סיבה להניח שהמתלוננת אינה מעוניינת במעשים אלו, וכאשר המתלוננת מבקשת פעם אחר פעם כי יניחו לה ללכת לדרכה, כל אלה מלמדים על מידת החומרה לכאורה, ועל מסוכנותו של נאשם 1, אשר לא חדל ממעשיו, גם כשהיו לנגד עיניו ביטויים שונים לאי הסכמתה של המתלוננת... לכך יש להוסיף גם את הפגיעה הקשה במשמעת הצבאית...

שונים הדברים בעניינו של נאשם 2. נראה לי כי השוני בתשתית הראייתית ביחס לשני הנאשמים, משפיע גם על עילות המעצר...".

3. לדעת באת-כוחו המלומדת של המערער, בית הדין המחוזי שגה בכך שהבחין בין עניינו של המערער לבין זה של הנאשם מס' 2. לטענתה של הסניגורית, סגן הנשיא הנכבד לא נתן משקל לסתירות בעדויות המתלוננת ולמניע שלה להתלונן כנגדם, בעיקר הבושה שחשה לגבי מעשיה מפני המפקדים שהגיעו לחדר. הסניגורית ביקשה להדגיש כי האירוע נשוא כתב האישום הינו חריג ומיוחד, וכי גרסתה של המתלוננת לא הייתה עקבית, אלא גרסה מתפתחת. כמו-כן, לדעת הסניגורית, בית הדין המחוזי שגה בפרשנות של דברי המערער. לטעמה של הסניגורית, כשם שסגן הנשיא הגיע למסקנה כי קיימת חולשה ממשית בראיות לכאורה כנגד הנאשם מס' 2 והסתפק במעצרו-הפתוח - החלטה שאושרה בבית דין זה ב-ע"מ/14/06 - כך מן הראוי כי אסתפק במעצרו-הפתוח של המערער.

4. מנגד, לדעת בא-כוחו המלומד של התביעה הצבאית, אין מקום להתערב בהחלטתו של סגן הנשיא הנכבד, מהנימוקים שפורטו בהחלטתו.

5. לאחר שעיינתי בחומר החקירה ולאחר שצפיתי בקלטות הרלוונטיות אשר נכללות בו, וביניהן קלטות העימות בין המתלוננת למערער ובין המערער לחייל נתנאל וכן קלטות השחזור של המתלוננת - הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של סגן הנשיא גם ביחס למערער.

כידוע, הסכמה של אישה לגיפופין, וגם הסכמתה לקיום יחסי מין במועד קודם - אינן נותנות היתר לגבר לקיים עימה יחסי מין במועד אחר בניגוד להסכמתה, ואינן שוללות קיומה של עילת מעצר (ראו למשל והשוו: בש"פ 4543/94 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 94 (3) 167; ע"מ/3/03 רב"ט אסרף נ' התובע הצבאי הראשי).

המחלוקת העיקרית בין הצדדים בעניינו של המערער היא בשאלה אם המתלוננת הסכימה לבעילתה על-ידי המערער. בעניין זה, נודעת חשיבות מיוחדת לשאלה אם היה "שינוי לבבות" מצד המתלוננת, ואם המערער היה מודע לשינוי זה ולהיעדר הסכמתה, לכאורה, של המתלוננת למעשיו, משלב מסוים ואילך (ראו למשל ע"פ 252/99 ביטון נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (5) 88).

בעניינו של המערער קיימות ראיות לכאורה לעבירה העיקרית של אינוס המיוחסת לו, אשר נסמכות לא רק על גרסתה של המתלוננת, כי אם גם על חלקים מתוך גרסתו הוא, שמהם ניתן ללמוד על כך שהוא עצמו חשד שהמתלוננת אינה מסכימה למעשיו החל משלב מסוים, ולמרות זאת עצם את עיניו ובעל אותה שלא בהסכמתה.